התקשר

מטופלים מספרים

מ.

מ.

טליה יקרה,  

עזרת לי לראות צבעים נוספים. הרחבת לי את הקשת שבאמצעותה אני יכולה להסתכל על אוכל ולבחור מה לאכול. עזרת לי לרכך מחשבות נוקשות ולסמוך על שיקול הדעת שלי.

כשהגעתי אליך אני זוכרת שאמרתי לך: "איבדתי את האינטואיציה והחיבור לעצמי במה שקשור לאוכל".

והנה, ביחד עזרת לי למצוא קצה חוט שהלכנו בעקבותיו וחיפשנו. הצלחתי להתחבר בחזרה לקולות הפנימיים שלי עצמי, שאומרים לי מה נכון בשבילי. ב-ש-ב-י-ל-י. 

תודה לך על הסבלנות והקבלה. על האמון שנתת בי והתמיכה. על ההתבוננות המדויקת, החכמה והמחבקת. את נותנת השראה. 

 

 

הי טליה,

מה שלומך?

ביקשת שאכתוב לך סיכום קצר על התהליך, שזה רעיון טוב לכשעצמו. לקחתי קצת זמן כדי שאוכל לקבל פרספקטיבה, לראות מה שקע...

אני חושבת שהמתנה הגדולה ביותר שקיבלתי ממך היא "שובע 3"! תחושת השובע הנעימה, המספקת, הבריאה. כשהגעתי אליך ידעתי שזה הדבר הראשון שאני צריכה להחזיר אלי. כי לא משנה מה הייתי אוכלת, גם אם זה היה הכי טעים בעולם - הייתי מתפוצצת ואז הייתי סובלת. וגם משמינה. שובע 3 זה בשבילי סימן לשפיות. זה ליהנות מהאוכל וגם ליהנות כשהוא נגמר. זה לדעת להיפרד.... כל ארוחה מחדש. 

היום אכלתי צהריים בחוץ. אכלתי ואכלתי. היה טעים. התחלתי להרגיש שובע וידעתי שעוד מעט זה הזמן להפסיק. אבל בצלחת היה עדיין אוכל ותהיתי איך אני אתמודד הפעם עם הדילמה של "להשאיר בצלחת". תוך כדי שאני חושבת אני מעמיסה עוד ביס על המזלג ומקרבת לפה. ואז עצרתי. ניסיתי לדמיין איך ירגיש הביס הזה בגוף, כשאני כבר עכשיו מרגישה את השובע. הורדתי את המזלג, עם האוכל שעליו, בחזרה אל הצלחת. סיימתי. קמתי, המשכתי את היום. זה הרגיש מציון, הרגיש טבעי. האוכל נכנס לפרופורציה הנכונה. 

ככל שלמדתי להקשיב יותר לבטן, שמתי לב שהרבה פעמים הייתי אוכלת מזונות שכבר התרגלתי ש"זה מה שאוכלים" אבל בעצם דברים אחרים התאימו לי הרבה יותר בזמנים מסוימים. למשל, לא כל ארוחת צהריים מחייבת תוספת של פחמימה, כי לפעמים השובע של ירקות הרבה יותר נעים. ושאוכל שאוכלים כי הוא ממש טעים - הוא פחות טעים כשזה לא ממש מה שמתחשק לי. ובעצם, ההגדרה של אוכל טעים משתנה כל הזמן, בדיוק כמו שאני משתנה כל הזמן.

טליה יקרה,  עזרת לי לראות צבעים נוספים. הרחבת לי את הקשת שבאמצעותה אני יכולה להסתכל על אוכל ולבחור מה לאכול. עזרת לי לרכך מחשבות נוקשות ולסמוך על שיקול הדעת שלי. כשהגעתי אליך אני זוכרת שאמרתי לך: "איבדתי את האינטואיציה והחיבור לעצמי במה שקשור לאוכל". והנה, ביחד עזרת לי למצוא קצה חוט שהלכנו בעקבותיו וחיפשנו. הצלחתי להתחבר בחזרה לקולות הפנימיים שלי עצמי, שאומרים לי מה נכון בשבילי. ב-ש-ב-י-ל-י. 

 

תודה לך על הסבלנות והקבלה. על האמון שנתת בי והתמיכה. על ההתבוננות המדויקת, החכמה והמחבקת. את נותנת השראה. 

 

חיבוק גדול,

מ 

 

צור קשר