למדתי לזהות את הסיטואציות שאני נמצאת בהן, למדתי להקשיב לעצמי, ולשאול מה אני באמת אבל באמת רוצה, עשיתי שלום עם האוכל אבל בעיקר עשיתי שלום עם עצמי כי הרבה מהכלים גם יישמתי בעוד מקומות בחיים שלי.
אין הלקאה עצמית, אין תחושת גועל עצמית, אין רעש!
אין לי רעש בראש, וזה הניצחון הגדול. מבחינתי קילו יותר קילו פחות לא רלוונטי.
אני רויטל ואני כבר לא סובלת
תודה טליה שסתמת לי את החור שהיה לי בלב, כי פעם הוא היה מלא בממתקים.
עבר בדיוק שבוע מסיום השיחה שלנו שכרגע מוגדרת כ-השיחה האחרונה- סיכמנו שנה יחד והחלטנו שכרגע נכון קצת להיפרד
אם הייתם שואלים אותי לפני חודשיים שלושה אם זה נשמע לי הגיוני ל"היפרד" מטליה כנראה שהייתי מגיבה בגיחוך ואז גל של חרדה היה שוטף את גופי.
השיחה הראשונה שלנו חרוטה לי בזיכרון כי הייתי בכזאת מצוקה ולא ידעתי מה לעשות. סביבי היו ערמות של שוקולדים כי בדיוק הייתי בסופר בהתקף של אכילה רגשית, אוכלת וסובלת, אוכלת ובא לי להקיא מהעודף סוכר ומהמתוק שאני כבר לא יכולה להכיל, ובעיקר הרעש שיש לי בראש ממנו לא הצלחתי לברוח. רציתי שיפסיק, רציתי שהאוכל לא יהיה הנושא בחיי שהוא יפסיק לנהל אותי שהכל והוא בעיקר יהיה הרבה יותר פשוט
וטליה עם הקול המרגיע הקשיבה ואמרה שהכל יהיה בסדר ובואי נתחיל...
קשה לי מאוד לדבר על עצמי ולשתף אחרים במה שאני ממש מרגישה או חושבת, כזאת אני, סיפרתי לה בהתרגשות. בטלפון, מהצד השני, לא נשמעה התרגשות גדולה ממה שאמרתי והשאלות התחילו להגיע...
הבנתי מהר מאוד שאני צריכה לפתוח ולדבר ולספר את הסודות שלי,ההתנהגויות סודיות שלי, הדברים הכי הכי מביכים שאני עושה בעיקר כשאף אחד לא רואה.
בהתחלה דיברתי על עצמי בגוף שלישי הייתי מנותקת מהסיטואציה ומהרגשות שלי, והכי מוזר שאף פעם לא שמתי לב לזה, ואני חושבת שהזיהוי של טליה בנושא היה חלק חשוב בהבנה שלי ובעבודה שלנו יחד.
מפה כבר נכנסו פנימה דיברנו על למה ואיך אני מתנהגת בסיטואציות מסויימות, ובעיקר מאיפה זה נובע והאם זה אוטומט או לא....
למדתי לזהות את הסיטואציות שאני נמצאת בהן, למדתי להקשיב לעצמי, ולשאול מה אני באמת אבל באמת רוצה, עשיתי שלום עם האוכל אבל בעיקר עשיתי שלום עם עצמי כי הרבה מהכלים גם יישמתי בעוד מקומות בחיים שלי.
אין הלקאה עצמית, אין תחושת גועל עצמית, אין רעש!
אין לי רעש בראש, וזה הניצחון הגדול. מבחינתי קילו יותר קילו פחות לא רלוונטי.
אני רויטל ואני כבר לא סובלת
תודה טליה שסתמת לי את החור שהיה לי בלב, כי פעם הוא היה מלא בממתקים.
כל הזכויות שמורות. © Upsite Group צילומים: טליה לביא