התקשר

מאמרים

לקט מאמרים שכתבתי, אשר נוגעים בהיבטים שונים של תהליך הרזיה שאיננו דיאטה, כזה שמטפל בשינוי המחשבה, בניהול רגשות, ובשינוי ההרגלים, ובעיקר מביא הרבה אושר

קריאה מהנה, טליה

איך נפרדים מאכילה רגשית?

איך נפרדים מאכילה רגשית?

"כשאני עצבנית אני מאבדת שליטה, האוטומט שלי זה ללכת למטבח"

"ולא רק כשאני עצבנית, גם כשאני משועממת, עצובה, מודאגת, בודדה, לחוצה וגם כשאני שמחה, בקיצור, כל רגש לוקח אותי לאוכל"

"ואז אני מתחרטת וכועסת על עצמי שאכלתי, ואוכלת עוד יותר עד שאני מרגישה מלאה" 

האם את/ה אכלנ/ית רגשי/ת? למה זה קורה לך, ואיך נפרדים מזה?

קרא עוד

סיפור מרגש בשישה פרקים

סיפור מרגש בשישה פרקים

זה התחיל ככה: "אני קצת סקפטית, בהגיון זה נשמע שזה יכול לעבוד, אני מוכנה לנסות.

כי אני אוכלת סתם משעמום, איך אני יכולה להסתכל על עוגה ולא לאכול? אני לא מצליחה להשתלט על עצמי

כשאני מטגנת שניצלים אני אוכלת תוך כדי, בא לי להקיא ואז אני אוכלת שוב
ואז אני כועסת על עצמי

וגם..כבר נסיתי ה-כל!!"

איך זה נגמר?: "אני לגמרי במקום אחר"

קרא עוד

מהי הרזיה ללא דיאטה?

מהי הרזיה ללא דיאטה?

שיעורי ההצלחה בדיאטות מכל הסוגים נמוכים מ- 5%, וגם שיעורי ההצלחה המועטים הללו מיוחסים בעיקר להתמדה בפעילות גופנית. דיאטות הרזיה אינן מצליחות מפני שהן מביאות עימן מאבק פנימי שאינו יכול להחזיק לאורך זמן. במוקדם או מאוחר האדם יישבר מכיון שהוא נאבק בעצמו, ועליו להיות חזק ולגייס כח רצון כל יום, כל היום. 

אכילת יתר היא סימפטום, ולכן, התמקדות בשינוי דפוסי האכילה בלבד כמוה כמתן אקמול לטיפול במחלה, או כמו מריחת מייקאפ על פצעים.

איך, אם כן, אפשר לעשות שינוי יציב ואמיתי בהרגלי האכילה, כזה שיביא להרזיה שתישאר לאורך זמן, ואשר לא יהיה כרוך במאבק פנימי יומיומי של האדם עם עצמו – עם ההרגלים, הרצונות, החשקים והאיסורים שהדיאטה גוזרת עליו?

קרא עוד

הצורך במתוק - בגוף או בנפש?

הצורך במתוק - בגוף או בנפש?

את מכירה את זה שבא לך, אבל ממשששש בא לך, משהו מתוק...? שאת ממש מרגישה את זה בגוף? צריכה את הטעם בפה, צריכה את הסוכר בדם, צריכה את האנרגיה זורמת לרקמות. זה לא שרק בא לך, את באמת ממש צריכה?!
את לא לבד, חשק בלתי נשלט למתוק שכיח בעיקר בקרב נשים. 
האמנם מדובר בצורך אמיתי? 
ומי זה שצריך? הגוף? ומה עם הנפש?

 

קרא עוד

אוכל בחופשה - הרמוניה או כאוס?

אוכל בחופשה - הרמוניה או כאוס?

כשאנחנו יוצאים לחופשה אנחנו רוצים גם להרגיש חופש. חופש ממגבלות, מאחריות, ממטלות. חופש לעשות מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים, בלי מחויבות ובמקסימום הנאה. להשתחרר. לא ככה?
התפיסה הזו שלנו את החופש פוגשת גם את האוכל. לא די בכך שבחופשה אנחנו נחשפים למאכלים חדשים, מעניינים, מסקרנים ומפתים, אנחנו גם באים לשם עם כוונה טהורה של חופש מוחלטטטטטטטט.
אז שאף אחד לא יגיד לי מה לאכול, מתי לאכול וכמה לאכול!!! אני בחופש!!!!!!!
וכך, אנחנו מוצאים את עצמנו מעמיסים צלחות שוב ושוב בארוחת הבוקר, מגזימים בגלידות בבריכה, ובלי כל קשר למידת הרעב או החשק שלנו בודקים כל מטעם אפשרי שנמצא בסביבתנו. חופש, לא ככה?
אם עכשיו לא, אז מתי כן? כשנחזור הביתה נעשה דיאטה.
האם אפשר להינות מהאוכל בחופשה בלי “לשלם על כך מחיר”?

קרא עוד

רגשות אשם, שיפוטיות וביקורתיות - המתכון הבטוח לכשלון

רגשות אשם, שיפוטיות וביקורתיות - המתכון הבטוח לכשלון

מישהי אמרה לי פעם: "כשאני אוכל כמו שצריך אז אני לא ארגיש אשמה"

ואני עניתי: "כשלא תרגישי אשמה אז תאכלי כמו שצריך"

 

"אני חושבת הפוך, הא?" דמעות זלגו מעיניה. לא של צער או תסכול, אלא של פריצת דרך, של תובנה, של סדק קטן בחומה גדולה שנפרץ ואיפשר להתחיל דרך אחרת, חדשה, שמתחילה קודם כל במחשבה.

 

קרא עוד