"כשאני עצבנית אני מאבדת שליטה, האוטומט שלי זה ללכת למטבח"
"ולא רק כשאני עצבנית, גם כשאני משועממת, עצובה, מודאגת, בודדה, לחוצה, וגם כשאני שמחה, בקיצור, כל רגש לוקח אותי לאוכל"
"ואז אני מתחרטת וכועסת על עצמי שאכלתי, ואוכלת עוד יותר עד שאני מרגישה מלאה"
האם את/ה אכלנ/ית רגשי/ת? למה זה קורה לך, ואיך נפרדים מזה?
קרא עוד
את מכירה את זה שבא לך, אבל ממשששש בא לך, משהו מתוק...? שאת ממש מרגישה את זה בגוף? צריכה את הטעם בפה, צריכה את הסוכר בדם, צריכה את האנרגיה זורמת לרקמות. זה לא שרק בא לך, את באמת ממש צריכה?!
את לא לבד, חשק בלתי נשלט למתוק שכיח בעיקר בקרב נשים.
האמנם מדובר בצורך אמיתי?
ומי זה שצריך? הגוף? ומה עם הנפש?
קרא עוד
"אני אגיד לך כמו מה זה. זה כמו להיות ציפור בכלוב, שמדי פעם חומקת מהכלוב, משתוללת בחוץ בחופש שלה, וחוזרת לכלוב שישמור עליה, שם היא מרגישה כלואה, אבל גם בטוחה ומוגנת"
כך תיארה מירה (שם בדוי) את חווית הבולמוסים שלה.
למה היא בכלל בכלוב? כי היא חשה בו מידה של בטחון. הכלוב שומר עליה. הכלוב מגן עליה מפני החופש המאיים. מפני התשוקות והרצונות שלה. מפני החשקים המפחידים, המאיימים.
מהו הכלוב? לפעמים תפריט, לפעמים הגבלות תזונתיות כמו הימנעות ממתוקים, לפעמים הכלוב הוא רק בראש. מחשבות על אסור ומותר, מחשבות על אוכל משמין או בריא לחילופין. גבולות מאד ברורים בין מה שנכון או רצוי, לבין מה שאוי ואבוי אם אכניס לפה.
קרא עוד"אפילו אם אני ממש מתאמצת אני לא מצליחה להיזכר מתי הייתי רעבה" אמרה לי שני. "אני בכלל לא מגיעה למצב שאני רעבה, נראה לי שאני אוכלת בשביל לא להיות רעבה, בכלל מפחיד אותי להיות רעבה, כי אז אני מאבדת שליטה, וממש מתנפלת על האוכל"
המתנה הנפלאה שקבלנו מהטבע, שאיתה נולדנו, אותם מנגנונים בריאים של איתותים מהגוף, שבאים לכוון אותנו ולהנחות אותנו מתי לאכול, נעלמים להם במהלך החיים, ויש, כאלה, כמו שני, שאפילו נזהרים חלילה מלפגוש בהם.
בזה הרגע אני שומעת בחוץ בכי של תינוק. אולי הוא רעב? אולי עייף? אולי מבוהל? הבכי אותו בכי, אין בו מילים ורמזים.
מתי תינוק בוכה? כשהוא רעב, צמא, עייף, כואב לו, הוא רטוב, קר או חם לו. הדרך שלו לבקש מענה לצרכים הבסיסיים שלו היא – לבכות!
הורים שיודעים לזהות את "מוסיקת הבכי" של התינוק/ת שלהם, ומצליחים להבחין מתי זה רעב, או עייפות או כל השאר, נותנים מענה מדויק לצרכים של התינוק/ת, וכאשר צרכיו נענים במדויק הוא שקט, נינוח ושלו.
צורך וסיפוק הם כמו מפתח ומנעול, כשהמענה לצורך הוא מדויק, יש "קליק", לעומת זאת, שימוש במפתח הלא מתאים, לא רק שאינו מאפשר פתיחה של המנעול, הוא גם מייצר תיסכול, ואולי גם כעס, ובמקרה של תינוק צרחות ...
כשילד גדל, ויודע לבטא את צרכיו, הגיוני שדווקא אז התקשורת צפויה להיות מדויקת יותר, לא כך? ודאי כשאנחנו מגיעים לבגרות, יש לנו כל הכלים לזהות את הצרכים שלנו, ולרוב גם את התנאים להיענות להם, ולתת לעצמנו את מה שנכון לנו.
למרבה הצער, שיבושים מתרחשים במהלך החיים בהקשבה לצרכים, שגורמים לבלבול השכיח שבין רעב לבין צרכים אחרים, חלקם פיסיים כמו עייפות וצמא, וחלקם רגשיים כמו שעמום, אכזבה וכד'.
קרא עוד
כל הזכויות שמורות. © Upsite Group צילומים: טליה לביא