צור קשר

מאמרים

איך נפרדים מאכילה רגשית?

איך נפרדים מאכילה רגשית?

"כשאני עצבנית אני מאבדת שליטה, האוטומט שלי זה ללכת למטבח"

"ולא רק כשאני עצבנית, גם כשאני משועממת, עצובה, מודאגת, בודדה, לחוצה, וגם כשאני שמחה, בקיצור, כל רגש לוקח אותי לאוכל"

"ואז אני מתחרטת וכועסת על עצמי שאכלתי, ואוכלת עוד יותר עד שאני מרגישה מלאה" 

האם את/ה אכלנ/ית רגשי/ת? למה זה קורה לך, ואיך נפרדים מזה?

קרא עוד

הצורך במתוק - בגוף או בנפש?

הצורך במתוק - בגוף או בנפש?

את מכירה את זה שבא לך, אבל ממשששש בא לך, משהו מתוק...? שאת ממש מרגישה את זה בגוף? צריכה את הטעם בפה, צריכה את הסוכר בדם, צריכה את האנרגיה זורמת לרקמות. זה לא שרק בא לך, את באמת ממש צריכה?!
את לא לבד, חשק בלתי נשלט למתוק שכיח בעיקר בקרב נשים. 
האמנם מדובר בצורך אמיתי? 
ומי זה שצריך? הגוף? ומה עם הנפש?

 

קרא עוד

על בולמוסי אכילה

על בולמוסי אכילה

"אני אגיד לך כמו מה זה. זה כמו להיות ציפור בכלוב, שמדי פעם חומקת מהכלוב, משתוללת בחוץ בחופש שלה, וחוזרת לכלוב שישמור עליה, שם היא מרגישה כלואה, אבל גם בטוחה ומוגנת"

כך תיארה מירה (שם בדוי) את חווית הבולמוסים שלה.

למה היא בכלל בכלוב? כי היא חשה בו מידה של בטחון. הכלוב שומר עליה. הכלוב מגן עליה מפני החופש המאיים. מפני התשוקות והרצונות שלה. מפני החשקים המפחידים, המאיימים.

מהו הכלוב? לפעמים תפריט, לפעמים הגבלות תזונתיות כמו הימנעות ממתוקים, לפעמים הכלוב הוא רק בראש. מחשבות על אסור ומותר, מחשבות על אוכל משמין או בריא לחילופין. גבולות מאד ברורים בין מה שנכון או רצוי, לבין מה שאוי ואבוי אם אכניס לפה.

קרא עוד

אני לא חשובה/ לא מגיע לי

אני לא חשובה/ לא מגיע לי

הרצון שלך לרזות הוא ממש חזק, אז איך זה שאת לא מצליחה?
כמה מתסכל הפער הזה בין הרצון לבין היכולת...
לרוב, כנראה, שתפיסה כלשהי בראש שלך, שאינך מודעת אליה, לא מאפשרת לך להצליח
אחת התפיסות השכיחות ביותר היא - אני לא חשובה. או. לא מגיע לי
המחשבה הזו היא עמוקה, היא באה מהבית, מהחינוך. לצערנו היא באמת יותר שכיחה בקרב נשים, כי לרוב הבנים לא משדרים מסרים כאלה.
גם אם ההורים שלך משכילים ומתקדמים יכול להיות שזה המסר שדבק בך. עם זה את גדלה, עם זה את יוצאת לחיים, ואם לא מרדת, ואם לא עשית עבודה עם עצמך על האישיו הזה, את עדיין שם. בתת מודע שלך את ממשיכה "לחשוב" שאת לא חשובה, שלא מגיע לך.
כשלא מגיע לך, את לא עושה עבור עצמך, את שמה את עצמך בתחתית סדר העדיפויות, לפני הקרירה/העבודה שהיא כביכול משהו שלך, אבל את עושה שם לרוב למען אחרים, את יכולה להרויח שם לא מעט, גם סיפוק וגם הכרה, וכביכול להיות חשובה, ואולי את שמה את המשפחה שלך גבוה יותר בסדר העדיפויות, וזה לגמרי בסדר, השאלה היא אם גם לך נשאר מקום, אם נשארה לך אנרגיה לדאוג לעצמך???
כשזה מגיע לדאגה לעצמך נטו, לאכילה שלך, לגוף שלך, שם את פוגשת את הקונפליקט, בין הרצון שלך לרזות או רק להיות יותר בריאה או להרגיש טוב עם עצמך, לבין המסוגלות שלך לעשות את זה.
למה את לא מצליחה? כי בתת המודע שלך קיימת התפיסה שאת לא חשובה.
צריך "לגרד" קצת כדי להגיע לשם, זה לא משהו שאת אומרת בריש גלי, את אפילו לא חושבת אותו ככה כפי שהוא, מילולית, זה עמוק במיינד שלך.
כדי להצליח נדרשת עבודה על המקום הזה. על "לא מגיע לי" או "אני לא חשובה"
שכהצעתי לנ. לבדוק כמה היא מזדהה עם האמירות האלה היא אמרה לי -100. ככה לימדו אותי הורי היא אמרה, אני זוכרת שהתקוממתי נגד זה כשהייתי ילדה אבל יותר מאוחר נכנעתי. השלמתי עם זה ואימצתי את דפוס המחשבה הזה באופן בלתי מודע, והוא מלווה אותי עד היום, גם כשאני נושקת לגיל 50 ואמא בעצמי.
המשכנו לעבד את המחשבה. ניסינו לסדוק את המוחלטות של הפרדיגמה, המחשבה המנהלת.
לבסוף הגענו להסכמה שלה עם המשפט "*גם* אני חשובה"
גם אני - זה יפה, זה לא סותר את מה שההורים ניסו להעביר לי, שלתת זה טוב, שלהעניק לאחרים זה חשוב, אלא - מבלי שזה יהיה מתוך הקרבה של מה שחשוב לי, זה בסדר גם לדאוג לעצמי ולא רק לאחרים.
גם אני חשובה. גם. ולכן מגיע לי.
ואת?

אוכל בחופשה - הרמוניה או כאוס?

אוכל בחופשה - הרמוניה או כאוס?

כשאנחנו יוצאים לחופשה אנחנו רוצים גם להרגיש חופש. חופש ממגבלות, מאחריות, ממטלות. חופש לעשות מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים, בלי מחויבות ובמקסימום הנאה. להשתחרר. לא ככה?
התפיסה הזו שלנו את החופש פוגשת גם את האוכל. לא די בכך שבחופשה אנחנו נחשפים למאכלים חדשים, מעניינים, מסקרנים ומפתים, אנחנו גם באים לשם עם כוונה טהורה של חופש מוחלטטטטטטטט.
אז שאף אחד לא יגיד לי מה לאכול, מתי לאכול וכמה לאכול!!! אני בחופש!!!!!!!
וכך, אנחנו מוצאים את עצמנו מעמיסים צלחות שוב ושוב בארוחת הבוקר, מגזימים בגלידות בבריכה, ובלי כל קשר למידת הרעב או החשק שלנו בודקים כל מטעם אפשרי שנמצא בסביבתנו. חופש, לא ככה?
אם עכשיו לא, אז מתי כן? כשנחזור הביתה נעשה דיאטה.
האם אפשר להינות מהאוכל בחופשה בלי “לשלם על כך מחיר”?

קרא עוד

סיפור מרגש בשישה פרקים

סיפור מרגש בשישה פרקים

זה התחיל ככה: "אני קצת סקפטית, בהגיון זה נשמע שזה יכול לעבוד, אני מוכנה לנסות.

כי אני אוכלת סתם משעמום, איך אני יכולה להסתכל על עוגה ולא לאכול? אני לא מצליחה להשתלט על עצמי

כשאני מטגנת שניצלים אני אוכלת תוך כדי, בא לי להקיא ואז אני אוכלת שוב
ואז אני כועסת על עצמי, 

וגם..כבר ניסיתי ה-כל!!"

איך זה נגמר? "אני לגמרי במקום אחר"

קרא עוד